title-tipulim-200.jpg
title-news-200-new.jpg

מהי הומאופאתיה קלאסית?

התכשירים ההומאופאתים

הומאופתיה קלאסית היא שיטת ריפוי שפותחה לפני כמאתיים שנה ע"י ד"ר סמואל הנמן בגרמניה.
הנמן רצה לבדוק מהו המינון המזערי ביותר של תרופה אשר אינו גורם לתופעות לוואי אך עדיין אפקטיבי.
הוא בדק את קליפת העץ אשר ממנה מכינים את החומר כינין וראה כי הוא מייצר סימפטומים של מחלת המלריה אשר אליה כוון הכינין כתרופה.
ככל שירד במינון הכינין, הוא ציפה שעוצמת הסימפטומים תקטן כפי שהכיר מעולם החומרים המרוכזים.
אולם להפתעתו, ככל שדילל יותר ויותר את החומר כך גדלה משך השפעתו.
גם כשאר השתמש בתמיסה מדוללת מאוד, עדיין האפקט נשמר ואף התעצם.
הנמן גילה למעשה עולם חדש של אפשרויות – עולם שלא היה ידוע עד אותה עת.

הוא בדק תכשירים אלו על קבוצות של נסיינים ותיעד את הסימפטומים הנפשיים והגופניים שנוצרו אצלם בדקדקנות רבה.
למשל אם כל הנסיינים שקיבלו אותו תכשיר דיווחו כי הם סבלו מכאב ראש קידמי, לוחץ, בשעה מסוימת ביום, הנמן רשם זאת בקפידה.
בתהליך ארוך ומייגע ,הנקרא PROVING,של איסוף אלפי סימפטומים בכל המערכות בגוף וקטלוגם ,נוצרה לבסוף התמונה המושלמת של התרופה ההומאופתית המסוימת שמקורה במינרל, צמח או בעל חיים, והיא נרשמה בספר הסימפטומים ההומאופתי הנקרא Repertory.
הנמן הכין גם סקלה של דילולים איתם השתמש  כאשר הוא משתמש בסקלה
סנטיסימלית, כלומר כל דילול מדולל פי 100 מקודמו.

הדילולים המקובלים בהומאופתיה הם 6C, 12C, 30C, 200C, 1M, 10M

כאשר ניתן גם להגיע ליותר מכך על פי חומרת המצב.

דילול של 30C פירושו 30 דילולים של 1:100.

בנוסף לתהליך הדילול מוסיפים גם תהליך דינמיזציה של ניעור ( בד"כ בעזרת מכונה) , אשר משחרר את כוחות הריפוי האצורים בחומר.


כיצד פועלות התרופות ההומאופאתיות ?

מעבר לדילול של 12C אין אף מולקולה בתמיסה וההשפעה של התרופה לכן לא פועלת ישירות על הרקמות בגוף.

התרופות ההומאופתיות פועלות בצורה בלתי ישירה על הגוף.

על פי ההומאופתיה לכל מחלה גופנית יש ביטוי ברמות יותר גבוהות – ברמה הנפשית והאנרגטית ובהן נוצרות החסימות.

לכל בן אדם יש דפוס שונה של הפרעה המייצר סימפטומים גופניים ונפשיים, מה שנקרא בהומאופתיה 'ההפרעה המרכזית' או ה- central disturbance.
התרופות ההומאופתיות הן למעשה חיקוי של אותה הפרעה.

ברגע שהגוף נתקל בחיקוי המחלה האנרגטית, הוא זורק אותה החוצה יחד עם המחלה המקורית ומשיב את הסדר על כנו.

הגוף מקבל למעשה אינפורמציה או 'מפת דרכים' כיצד עליו לשוב אל עיר הבריאות.

היות ולכל אדם הפרעה שונה יש להתאים את הטיפול על פי תסמיניו הייחודיים.


עקרונות הריפוי

ההתייחסות למטופל בשונה מהרפואה הקונבנציונאלית היא הוליסטית, כלומר כל הסימפטומים מיוחסים להפרעה מרכזית אחת ואין התייחסות לאיברים לחוד.
זה אומר שאם אדם חולה במחלת עור, אין לטפל רק בעור מכיוון שהדבר יצור דיכוי אל איברים פנימיים יותר.

האדם קודם לאיבריו ולכן יש למצוא ולטפל בשורש הבעיה הפנימי והריפוי חייב לבוא מבפנים החוצה.

תהליך המחלה מתחיל בד"כ באיברים הפחות חיוניים לחיים ורק אחרי תהליך של דיכוי או טיפול קלוקל עובר פנימה.

לכן, בתהליך של ריפוי אמיתי נוכל לראות מעבר של הפתולוגיה מן האיברים הפנימיים אל החיצוניים.
בנוסף – בתהליך ריפוי, נראה עלייה ברמת הגמישות והיצירתיות  בחיי הפציינט – הוא יהיה מסוגל לבצע דברים אותם לא יכול  היה לעשות בעבר.

זאת מכיוון שהמחלה היא מגבילה והאנרגיה, במקום לזרום בצורה חופשית הופכת למעגלים של דפוסי התנהגות חוזרים.

ההומאופת בראיון שם דגש על התבוננות מעמיקה בפציינט ומנסה להבין מהו הדבר אותו צריך לרפא.

התרופה ההומאופתית תותאם לאדם על פי אישיותו ונטיותיו, תוך שימת דגש על סימפטומים מוזרים וייחודיים.

מטרת הטיפול היא לרפא את המטופל ולהחזירו לבריאות בצורה עדינה, מתמשכת וקבועה.

התנ"ך של ההומאופתים הוא ה-ORGANON OF MEDICINE  אותו כתב הנמן לפני יותר מ-150 שנה.

באורגנון מתאר הנמן כיצד יתבצע תהליך הריפוי ומפרט את עקרונותיו.

כמו כן מתאר הנמן מהו מצב של בריאות ומחלה וכיצד להתייחס למחלות אקוטיות וכרוניות.

עקרונות הריפוי בהומאופתיה לא השתנו 200 שנה ומבוססים על חוק הדמיון.

חוק זה גורס כי סבל ניתן לרפא רק באמצעות סבל דומה לו, ומכאן מקור השם – הומאו = דומה, פתוס= סבל.

עם לקיחת התרופה ההומאופתית המתאימה, תיתכן החמרה לתקופה קצרה ולאחר מכן שיפור משמעותי של כל הסימפטומים.

על המטופל להיות בקשר עם ההומאופת כעבור תקופה מסוימת על מנת להעריך את התקדמות הטיפול.

השיטה ההומאופתית יעילה במגוון מצבים כרוניים וחריפים ומקובלת כשיטת ריפוי ייחודית בכל העולם.

bottom-banner3.jpg
bigstock-water-drop-icon-31751249.jpg
title-contact.jpg
שם מלא*:
דוא"ל:
טלפון*:
הערות:
יש להקליד את הקוד שבתיבה: